זירת חבות התקשורת

1. חופש הביטוי- זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו בלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על        כך.
    החופש ניתן לאזרח לפרסם ועל ידי כך לחלוק עם אחרים בכתב, בקול, בתמונה, פסל או אומנות.
    חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מוגדרים כזכויות על אלא שהזכות של זכות הביטוי גוררת גם חובות          ובעיקר מיומנות מקצועית מצד כל מפרסם והוגנות שהם התמצית של האתיקה העיתונאית. 
    חופש הביטוי אחת מזכויות היסוד של האדם ומערכת של זכויות שעיקרן החופש לשמוע ולהשמיע, הוא          חלק מכבוד האדם שמשמעותו הכרה באדם כיצור חופשי.

    זכות הציבור לדעת-זכותו של אדם, ושל הציבור כולו, לקבל מידע הרלוונטי לצרכיו ולתחומי העניין שלו. 
    לזכות זו היבטים שונים:

• זכותו של האזרח לקבל מידע מרשויות השלטון על פעולתן. מימוש עיקרי בישראל של זכות זו נעשה בחוק חופש המידע.
• זכותו של אדם לקבל מידע באמצעי התקשורת, בנושאים שבהם עוסקים אמצעי התקשורת. זכות זו מתנגשת לעיתים באינטרסים אחרים, כגון ביטחון המדינה או הזכות לפרטיות, ונדרשת הכרעה בדבר האיזון הנכון בין שתי הזכויות. זכות הציבור לדעת משלימה את הזכות לחופש הביטוי.

2. 3 הערכים המתנגשים עם חופש הביטוי הם:

• ביטחון המדינה ושלום הציבור, פגיעה בפרטיות ופגיעה בשלום הציבור.

• חופש הביטוי מול פגיעה אפשרית בשם הטוב של העם

• חופש הביטוי מול צנעת הפרט. 

   אני בחרתי בחופש הביטוי מול פגיעה אפשרית בשם הטוב של העם.

   זוהי טענה הנשמעת לעתים קרובות הנוגעת למהירות שהתקשורת מזדרזת לחרוץ דין נגד אנשים שונים.       בישראל הנחשבת מדינה דמוקרטית, אסור להוציא את דיבתו של אדם לרעה, כלומר לפגוע בדמותו לעיני       הציבור, ומי שפגע חובתו לפצות את הנפגע.

   "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מנכס אחר".

   הפגיעה בשם הטוב יכולה להיות בשל מוצע, עסקים, מקום מגורים וכדומה.

3. המקרה שבחרתי המתאר של הדילמה הקיימת בין חופש הביטוי לפגיעה אפשרית בשם הטוב של העם

    הוא מקרה בהתקיים בסוף שנת 2017.

    כתבת הפלילים של גלי צה"ל הדס שטייף האשימה את העיתונאי נתן זהבי בהטרדה מינית כלפי מספר          נשים.

    נתן זהבי החליט לתבוע את הדס שטייף ב 1.8 מיליון שקלים וטען בין היתר כי הנתבעת הציגה                    אותו "כעבריין מין סדרתי מסוכן, כאנס, כפוגע מינית, כמי שמבצע מעשים מגונים, כפדופיל המטריד         נערות". 

   פרקליטו של זהבי, עו"ד, ליאור אפשטיין טען כי מדובר בהאשמות שווא.

   בנוסף נכתב בכתב תביעת הדיבה נכתב כי "היא הלבינה את פניו ברבים, ועשתה זאת בדרכה הקלה         כעיתונאית בגלי צה"ל ופגעה קשות בשמו של התובע. פרסומים שקריים, מכפישים ונטולי אחריות אלו,           המשסים את שמו של התובע, נעשים במסגרת 'האופנה האחרונה' של לינץ' ציבורי, של שפיטה זדונית         ב"כיכר העיר", ביחס ל"אירועים" עלומים מלפני שנים ארוכות ביותר, הם אלימות מילולית של ממש, שאין       להסכים איתה, ומשולים פשוטו כמשמעו לשפיכת דמו של אדם, שכן לשון הרע והלבנת פנים כה קשות           מהווה שפיכות דמים."

4. כעיתונאי במקרה זה הייתי בודק את רמת האמינות והביסוס של המקורות שלי שהביאו לי את המידע על       מקרה זה לפני שהייתי מפרסם אותו ומסתכן בפגיעה בשם טוב של אותו עיתונאי, ואף בתביעה.

נתן זהבי והדס שטייף